שיטת פיסול תבליט מאת אלכסנדר צ'רקוב, מתוך ספר המבוא לעולם האמנות "פיסול, ציור, רישום ולא רק"
בחרו תמונה והמירו אותה למשטח חמר בעובי של 3 ס"מ.
בהדרגה, הסירו עודפי חימר מאיזורים שטוחים והוסיפו חמר למקומות הקמורים. השיגו יחס גבהים משכנע עבור כל חלקי הקומפוזיציה. תבחנו איזה איזור הוא עמוק יותר.
במקרה שלי, בתבליט דיוקנו של ואן גוך המבוסס על ציור דיוקן עצמי של האמן, סדר גבהים הולך ויורד של חלקי הקומפוזיציה הוא:
- קצה האף – הנקודה הגבוהה ביותר
- הגבות והשפם
- הזקן ועצמות הלחיים העליונות
- העיניים
- האוזן והצווארון
- הרקע – הנקודה העמוקה ביותר
פסל מחמר טבעי מצריך שריפה בתנור קרמי מיוחד, לשם כך יש צורך בהכנת התבליט לשריפה. הקפידו שעובי התבליט יהיה בין 1-2 ס"מ.
לאחר שהכנתם לוח חימר דו מימדי בגודל הרצוי לתבליט, שרטטו בעזר כלי חד את קווי המתאר העיקריים של הדימוי. אפשר להדפיס את התמונה הרצויה, להניחה על לוח החימר ובעזרת סכין לעבור על קווי המתאר, תוך חיתוך התמונה וחיתוך החמר שמתחת.
הרקע בציור הוא האיזור העמוק ביותר בתבליט. התחילו בפינוי חמר מאיזור הרקע בעזרת כלי עם לולאה.
עברו לאיזורים אחרים בתבליט, העבירו חימר מאיזורים עמוקים לאיזורים קמורים.
התחילו לעבוד על עיצוב פרטים, תוך התמקדות באיזור מסוים בכל פעם.
דייקו את הפרטים באיזורים המרכזיים והכי בולטים בתבליט.
הביאו את התבליט לגימור רצוי – גס / מחוספס / חלק – לפי ראות עינכם ובהתאם לרצונכם.
הוסיפו כיתוב או חתימה על התבליט.
צפו בסרטון המדגים שיטת פיסול תבליט חמר
ומה הלאה?
כאשר סיימתם לעבוד על התבליט חשוב לשמר אותו, אם הוא יישאר במצב הטבעי – חמר קרמי יבש – הוא יהיה מאד שביר ולא מספיק חזק ועמיד לתליה על הקיר. במידת האפשרות רצוי לשרוף אותו בתנור קרמי, לשם כך נדרשת הכנת הפסל לשריפה. אופציה נוספת היא להכין תבנית ולאחר מכן לעשות יציקה.
