בנוסף, יש לציין כי הפיסול, הוא אולי סוג יחיד של אמנות פלסטית העושה שימוש של עבודה סינכרונית של שתי הידיים, ולכן, הוא תורם במיוחד לחיזוק האיזון והעקביות בין שתי אונות המח. כתוצאה מן האמור לעיל, העיסוק בפיסול מהווה אמצעי פסיכותרפויטי עצום. הפסיכותרפיסט והפסיכיאטר גוגיק נזלויין, באמצעות פיסול דיוקנאות, סייע לטיפול בחולי סכיזופרניה, אפילפסיה ונוירוזות להם טיפול תרופתי לא עזר. אבל, כמובן, פיסול מועיל לא רק לאנשים חולים. הודות לאפשרות פיתוח תפיסת המרחב-זמן, העיסוק בפיסול מפתח את הפעולה ההרמונית של אונות המח ומייצר "השקפה פילוסופית על החיים", כלומר היכולת לראות פרטים כחלק של השלם.