חדשות ועדכונים קיץ 2021

"אני יכול לספר לכם על עצמי. אני חושב שרבים מהקוראים שלי מכירים את התחושה שאפפה אותי בילדותי. תחושה של מטרה אישית מיוחדת. התחושה שאתה אחראי לגורל העולם. שהגעת לכאן מסיבה כלשהי. התחושה שאתה מחויב להציל מישהו. או משהו. חוויה רוחנית ראשונית שכזו, מעורפלת ומנוסחת בצורה גרועה התמוססה עם הזמן. בלחץ המתמיד של הצורך להיאבק על הקיום, היא נדחקה אל תת המודע העמוק וכאילו נעלמה כליל. אבל, אני חושב, זה מצא ביטוי בתקופה בוגרת יותר דרך גיבוש מערכת ערכים רוחניים וההבנה שעליי להגן על עצמי מפני הרס עצמי. ולמרות העובדה שקיימת מערכת כזו, אני מפר אותה כל הזמן בלחץ של ספקות ופיתויים, אני עדיין מרגיש צורך לחזור לעקרונות שנמצאו בעבר.

לימודי אמנויות, אני מאמין, תורמים להיווצרות מערכת ערכית בת קיימא יותר, משום שהיא מסייעת לכלול בה יותר ממניעים רציונאליים. לפחות זה המקרה מבחינתי. אבל העיסוק באמנות לא רק מגן עלינו באופן אישי. "כשהתותחים מדברים, המוזות שותקות". ניסוח כזה של ביטוי ידוע מעיד על כך שחלקו הראשון של המשפט הוא הסיבה, והחלק השני הוא ההשפעה. אבל האם זה באמת כך? אין ספק שקיימת קורלציה ביניהם. אך האם הקשר הסיבתי כה חד משמעי? נראה לי שהביטוי "כאשר המוזות שותקות, התותחים מדברים" במידה רבה יותר מבטא את הדרמה של מחשבה זו. זה מטיל אחריות על העולם לא רק על בעלי התותחים, אלא גם עליכם ועליי.

במילים אחרות, צליל המוזות מסוגל להגן על האנושות מפני הרס עצמי. פיודור דוסטויבסקי אמר: "העולם ינצל על ידי יופי." למעשה, הוא קרא לחיזוק קול המוזות. אני מסכים לחלוטין עם הרעיון של האמן הגדול. אבל השאלה שעולה במקרה הזה לא עוזבת אותי: מי יציל את היופי?"

אלכסנדר צ'רקוב, מתוך ספר המבוא לעולם האמנות "פיסול, ציור, רישום ולא רק"