תלמידי הסדנאות

"אומרים שלכל אדם יש תחליף. אם נרצה למצוא מחליף לאלכס, דבר ראשון שנצטרך לעשות, זה לחפש אומן. נוכל לתור בגלריות ובסדנאות, ובודאי נמצא שם אומן ראוי. אך זה לא מספיק, יהיה עלינו לאתֵּר גם מורה, כזה שידיעותיו מרובות והליכותיו נאות והוא בעל סבלנות ויכולת העברת החומר בצורה הטובה ביותר. וכשנמצא כזה, עדיין אין בזה די. עכשיו נצטרך לבקש לנו פסיכולוג, שידע לחדור אל נבכי נשמותינו, לראות שם את הנסתרות ולהוציא אותם לאור. כזה שידע לפנות את כל אחת ואל כל אחד בשׂפתו המיוחדת. לנתב פחדים ולגלות כעסים. לתת מקום לשׂמחה ולאושר, חבויים או גלויים, וּלהפיק את המיטב. עם שלושת המומחים האלה, עלינו עכשיו לצאת ולחפש את הפילוסוף, שילמד אותנו לתת משמעות לדברים, שלכל מראה יש את האמת שלו, ובכל דבר יש חיים, גם בַּחפץ הדומם. שיראה לנו את הדרך וידריך אותנו איך ללכת בה. כעת אִמרו לי, האם לא יותר פשוט להישאר עם אלכס, במקום לצאת ולחפש ארבעה אנשי מקצוע? כי אלכס הוא כל אותם מומחים, שמניתי זה עתה. הוא מורה, הוא פסיכולוג, הוא פילוסוף – ומעל לכל הוא אומן. האומנות היא מסע אל עולמות נעלמים, המתגלים רק על ידי אלה שמוכנים לקחת את הסיכון שבמסע. וכמו בכל מסע, צריך ללמוד את הדרך וצריך לדעת גם קצת ללכת לאיבוד. אלכס נותן בידינו את המצפן, שיורה לנו את הכיוון. ואז הוא נעמד מן הצד ונותן לנו לתעות, ולשוב ולמצוא את הדרך. הוא שׂם בידינו כלים. הוא נותן לנו כנפיים, אבל משׂכיל להניח לנו ללמוד בעצמנו כיצד לעוף. הוא נותן לנו זווית ראייה חדשה, כדי שנוכל לראות את הפרופורציה וההרמוניה גם בדמות גרוטסקית או בעיוות. לראות את היופי שבכיעור. כי לראות את היופי והפרופורציה בגופה של דוגמנית חטובה, (אתם יודעים 90,60,90), את זה כמעט כל אחד יכול. כאשר אנחנו עוקבים אחר ידיו המדריכות של אלכס, אנחנו מהופנטים. אלו ידיו של אומן. אנחנו רואים את אצבעותיו והן, כמו אצבעות של פסנתרן על גבי הקלידים, רוטטות בצורה שונה, לפי הצבעים שהן נוגעות בהם. ידיים חזקות יש לו לאלכס, עם שרירים משׂורגים, אבל באיזו עדינות הן נוגעות בפסל. כמו במשחק אהבה עם אישה, הן מלטפות בחושניות ונותנות צורה… ואז הוא מכה באצבע צְרֶדָה, מעיר אותנו משרעפינו ואומר, "עכשיו אתם. פעם באחת מן השיחות הקצת פילוסופיות שניהלנו שאלת אותי למה אני מציירת? וגם שאלת אותי מה אני מוצאת בפיסול? לא קשה לי לענות על שאלה זו. הציור והפיסול בשבילי זו הוצאת האני שלי אל החוץ, זו שיחה שלי עם עצמי. המכחול שמרחף על הבד עושה את אשר עליו לעשות והציור מפסיק במקום מסוים אבל הוא לא נגמר. החומר מקבל את הצורה והפנים שחבויים בתוכי אבל כדי לתת למכחול לעשות את שלו אני צריכה יד מכוונת וכדי להוציא את הפסל שחבוי בתוכי אני זקוקה לעזרה. את העזרה הזו מצאתי בך, אלכס. אתה יודע לגעת באותן נימים עדינות ולפרוט עליהן כדי שאני אוכל לראות את הצבע הנכון את הפרופורציות הנכונות בפסל, גם אם הוא מופשט (תרתי משמע). גילית לי את הסוד כיצד לבטא דברים בצורה דו ממדית או תלת ממדית (רק את המימד הרביעי עוד לא גיליתי). אתה מבין את מחשבותיי גם אם אינני יודעת כיצד לפרטן, ואתה מכוון אותי בדרך הנכונה. אתה יודע לייעץ לי איך להביע את הרגש המיוחד שלי על הבד או בחומר. מילה אחת שלך, מגע קל ופתאום הכל מובן, הכל צץ ופורץ. צללים מתקצרים או מתארכים, צבעים מקבלים את האור שלהם, חמוקיים מתעגלים ופנים מקבלים הבעה. אתה מלמד אותי להביע בחומר רגשות של אהבה או כעס, חמלה או עוצמה ובעיקר יופי. אתה לימדת אותי לראות את היופי בכל דבר, כי לדבריך היופי נמצא בכל רק צריך לדעת להביט. במילון כתוב כי מורה זה מישהו שמקנה ידע. אתה אלכס יותר מכך, כי בנוסף לידע הרב שאתה מקנה יש את הערך המוסף, זה אותו הדבר שגורם לי ללכת אחריך כדי ללמוד עוד. זה האומן שבך שמביא את כל תלמידך להעריך ולהוקיר אותך כל כך, ואני אחת מכל אלה."

– נורית ליברמן