Introduction

Participants in the workshop, where I give classes in sculpture, painting and drawing, sometimes ask, which of these three types of visual arts I love the most. I don’t know what to answer. And can this feeling be called love? How would you call your emotion toward the air you breathe? You probably do not even think about it.

אך ענו לעצמכם: But answer yourself: could you live in a world where there are no arts?

בעולם ללא ציורים וללא פסלים, כמו כן ללא מוסיקה, ללא תיאטרון, ללא קולנוע, ללא ספרות אמנותית, ללא ריקוד, ללא אדריכלות, ללא עיצוב… בעולם ללא טעם.

In fact, humanity created sculpture and painting before it learned to speak and the aesthetic needs lie at the very foundation of human existence. By the way, in the world without phones, televisions, computers, as well as without cars, airplanes and rockets, mankind was still some 100-150 years ago.

אני ארשה לעצמי לתת מספר דוגמאות מן החפצים הארכיאולוגיים הרבים, מספיק כדי להתווכח עם פרידריך אנגלס על מה בדיוק "הפך אדם מקוף". אני סבור כי פיסול, רישום וציור – מהווים את הגורמים לתחילת האבולוציה האנושית.

והנה עוד שאלה נפוצה: 

האם אפשר להפוך לאמן או צריך להיוולד כזה? כלומר, האם כישרון של אמן הינו מאפיין מולד?

בהרהוריי בנושא ועל סמך ניסיוני האישי, הגעתי למסקנה כי היכולת ליצירה אמנותית היא יכולת מולדת, אך לחלוטין לא ייחודית, אלא טיפוסית לרוב האנשים, בדומה ליכולת לקרוא, לכתוב, או ללכת על שתי רגליים. וגם היא, כמו יכולות מולדות אחרות, דורשת הכשרה וליווי. במילים אחרות, לימוד פיסול, ציור ורישום הם טבעיים לאדם ממש כמו ללמוד לדבר. אף הם דורשים זמן, טיפים, ניסוי וטעייה, ו… רצון.

אחת ההתרשמויות החזקות של ילדותי הייתה היכרות מזדמנת עם הפיסול. בזמנו, בגיל 6, בחלון ראוה של סטודיו לאמנות לילדים, ראיתי תערוכה של דמויות בעלי חיים מפלסטלינה. במשך דקות ארוכות לא יכולתי לנתק את עצמי מהחלון, בעודי מתבונן על כלבים, חתולים, דובים, צפרדעים וצבים. את תשומת ליבי משכה במיוחד דמות סוס, אשר עמדה קרוב מאד לזכוכית. נדמה לי היה שהסוס הזה… חי? אני עדיין מתקשה לתאר את תחושת ההתלהבות הנרגשת שאפפה אותי. התעורר בי דחף יצרי להכין את אותו הסוס לעצמי. לאחר ששכנעתי את אמי לקנות פלסטלינה, מיד התחלתי בעבודה. ו… אבוי לי! איזו זוועה, לא יצא לי שום דבר!

מידת אכזבתי ברמת היכולות שלי הייתה עצומה. מיד הגעתי למסקנה ה"ברורה" – אני לא ניחנתי בכישרון בפיסול, לעומת אותם הילדים, שאת עבודותיהם ראיתי בחלון הראווה של התערוכה. וכמובן, התמלאתי רוגז על הירידה בהערכתי העצמית. לצערי הרב…

… שנים רבות חלפו עד שנטלתי שוב פלסטלינה לידיי, וצעד אחר צעד, עם הרבה סבלנות, התחלתי ללמוד תחום אמנות זה, אליו התעוררו רגשותיי בילדותי.

Why did I share this story with you? 
From the thought that an artist can be any person who has a will to learn and practice and does not retreat due to failures.

However, in what kind of human activity is it not so?

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are market *

Scroll to Top