האמן אדגר דגה | בצפר = בית ללימודי אמנות | בלוג תולדות האמנות

האמן אדגר דגה (1834-1917), צייר ופסל צרפתי, נחשב אחד מאבות גישת האימפרסיוניזם. דגה מעולם לא אימץ את כתם הצבע האימפרסיוניסטי והתעניין בעיקר בתנועה של הגוף. דגה צייר סוסים, נשים, רקדניות, כובסות וכובענים, בעיקר אנשים קשי יום. הוא נותן דגש על המימד הפיזי של הדמויות אותן צייר, הבלרינות משקפות תנועה קלילה זורמת על ידי גופניות אתלטית, בעוד ציורי הכובסות שלו מציגות גופניות כבדה ומוצקה. תחילת יצירתו היא נטורליסטית ובמשך הזמן ציוריו הופכים יותר ויותר מופשטים.

הטכניקה היא פסטל מונוטיפ- הפסטל הוא שמנוני. זאת הדפסה על מצע אחד.

Edgar Degas, 1887, "Café Concert at Les Ambassadeurs", pastel monotype, 37x27 cm

Jacques-Louis David, 1784, "The Oath of the Horatii", oil on canvas, 128x165 cm

אם משווים לציור של דויד- שבועת ההוראטים אנו רואים בדויד עומד ממול ואילו דגה עומד מהצד. זו חריגה מהמקובל. בציור המערבי המבט היה ממול- בקו ישר. כשאנו הולכים לתיאטרון ולקולנוע אנו רוצים לשבת באמצע. הציור של דויד הוא כמו במה של תיאטרון עם הבמה- אריחי הרצפה, הרקע.

עם דגה בעיקר (גם עם רנואר) הוא מסתכל בזווית. זה לא יותר הבמה של התיאטרון. וכמובן שהוא מצייר את הדמות של האישה עם האדום בצורה ברורה. הדמויות מאחור נראות כמו כתמים. הוא מסתכל מלמעלה, הוא רואה את הבונבון על הכובע הכתום, הוא רואה את השכמות. ואם כן הוא מסתכל מלמעלה.

ישנם עוד בתי קפה אצל דגה:

אבסנת’- גם פה המבט הוא מלמעלה מהצד- אנו רואים את הנעליים, את הראש של הכובע, הוא מצייר אותם ממעמד נמוך יושבים בבית קפה לשתות אבסינת’. התמונה לא שמחה. יש צל ענק מאחורי הדמויות. דגה מצייר את האפקט של השתייה. ושוב זה דוגמאות נוספות למה שראינו עד עכשיו. שוב פסטל מונוטיפ.

קפה טראס- פה הדמויות חתוכות, הן קטועות הן לא מוצגות בשלמותן. האישה בצד שמאל היא חצי, יש לה רק זרוע ימין. אישה נוספת ממוסתרת בחלקה על ידי העמוד. יש לה גב ארוך מאוד. היא נראית באופן מסוים, הוא מצייר אותה בנקודת מבט בין צד ימין לשמאל, הראש מאוד רחב. ושוב הבניינים החדשים של הברון האוסמן והעוברים ושבים.

האמן אדגר דגה מצייר הרבה מרוצי סוסים ורקדניות. זה צילום בזק. הסוס חתוך ודמויות מסוימות חתוכות. הוא מצייר כביכול רגע מסוים- לא מעמיד את הדמויות באופן מסוים. רואים את משיכות המכחול. הירוק ממלא שני שלישים של הבד. זה לא שדה פנורמי עמוק. הירוק אוטם את המבט וגורם לכל הציור להיראות שטוח יותר באופן יחסי. משטיח את הציור- אין תחושה של חלל עמוק מאוד. ומעל הירוק יש איזה דרך ומבנים והשמיים צרים. אין במשטח התרחשות. מלבד זאת מדובר בתנועה, הסוס כשהוא דוהר (הסוס מאחור) הרוכב אוחז במושכות והסוס דוהר קדימה. מה שמעניין את דגה זו אכן התנועה.

Edgar Degas, 1890-1893, "After the Bath, Woman drying herself", pastel monotype, 66x52.7 cm

Edgar Degas, 1882, "The Ironers", oil on canvas, 82.2x75.6 cm

הוא מצייר מתרחצות, מגהצות. בשני המקרים היד מורמת על העורף באותו האופן. הוא לומד את התנועה. כיצד נראה היד, כיצד לצייר את היד כשהיא מעל העורף בצורה כזו. נראה שהתנועות חוזרות.

גם הרקדנית עם פה פעור ראש מורם ויד על העורף. דגה מצייר רקדניות מאחר ומתעניין בתנועה.

Edgar Degas, 1877, "Ballet Dancers Rehearsing"

Edgar Degas, 1876-1877, "Dancer Practising at the Bar", oil on canvas, 75.6x81.3 cm

למונה הייתה בעיה עם עצי הצפצפה- השטח נמכר לבעלים חדש שרצה לכרות את העצים אז הוא שילם לו על מנת שישאירם עוד מספר חודשים. הקתדרלה נשארה במקום. אותו דבר דגה. הוא אהב את הבלט ישב בצד וצייר את התנועה. הוא עשה סקיצות במקום חזר לסטודיו שלו וצייר. לאחר מכן עשה רשת של קווים וכך ידע היכן תהיה כל אצבע.

Edgar Degas, 1886, "The Tub", pastel on paper, 69.85x69.85 cm

Edgar Degas, 1882, "Waiting", oil on canvas, 61x48 cm

Edgar Degas, 1885, "Dancer Adjusting her Slipper", pastel on paper, 47.5x60 cm

Edgar Degas, 1880, "Before the Rehearsal"

האמן אדגר דגה מומחה לתנועה. הוא בודק כיצד העין האנושית למעשה רואה את התנועה כיצד היא מבחינה. לא מה אנחנו יודעים אלא מה אנחנו רואים למעשה.