האמן קלוד מונה (1840-1926), היה צייר צרפתי, ממובילי וממייסדי זרם האימפרסיוניזם. מונה צייר בעיקר ציורי נוף המתארים את השתנות הצבע והחומר ביחס להשתנות האור, בשעות שונות ובמזג אוויר שונה.
האמן קלוד מונה לא מצייר את הנוף בצורה ברורה אלא משיכות מכחול קצרות. זהו ציור קטן יחסית. מונה צייר את הגלים במשיכות מכחול שחורות קצרות והסירות הם כתם שחור. הסירה הרחוקה יותר קטנה יותר. כל הנוף מעורפל. לא מבחינים בצורה הממשית של העצים והמנוף (כנראה שזה עצים כי אך איננו בטוחים). מונה מציג את הציור הזה לראשונה ב 1874 בתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה, בחנות של צלם (כבר יש תערוכות במקומות שהם לא הסלון של הלובר). אחד המבקרים מאוד לא אוהב את הציור. הוא אומר שאין כלום בציור מלבד התרשמויות ומכאן דבק השם אימפרסיוניזם. מאחר שחבר המבקרים של הסלון דוחה אמנים שלא ציירו בדיוק לפי המסורת, המלך מכריז על סלון המסורבים ב- 1863 , ולאחר מכן מוקם סלון העצמאים ב- 1883 . חל שינוי חשוב מבחינת מקום התצוגה. יש מקום אלטרנטיבי להצגת התמונות. התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה מוצגת שלא בסלון.
לפני שמצייר את ציור השמש העולה הוא מצייר ציורים אחרים שמובילים אותו לטשטוש הזה.
זהו ציור גדול בהרבה מציור השמש העולה. ציור שטוף שמש. אנשים שנהנים מרקע של פנאי בגן, הנשים לבושות לבן. יש בלבן כתמים של צבעים כהים יותר. מונה מצייר את השינוי שחל בצבע כשהשמש מאירה על הצבע. איפה שהשמש חזקה החצאיות לבנות יותר, היכן שמוטל צל פחות מבחינים בלובן.
אותו הדבר הוא עושה גם לגזע העץ והשמש שמשחקת בעלווה (עלי העץ). העץ הוא לא גוש אחד, אנו מבחינים בעלים. יש כאלה שהם בהירים מפני שהשמש זורחת עליהם ואחרים שהם כהים משום שנמצאים בצל. מונה מתחשב בתאורה. הוא אכן צייר את הציור את הציור באוויר הפתוח. הוא חפר בור באדמה כך שיוכל להוריד את הציור על גלגלים ולעבוד על החלק העליון (הציור בגובה 255 סנטימטרים). הוא לא סיים את הציור בחוץ, אבל הוא בחן את הנפילה של האור על כל חלק מהציור. העניין הזה נראה כאשר אנו משווים לציורים מוקדמים יותר:
קלוד לוריין מצייר גם אנשים בנוף אך אם נסתכל על העצים נראה שאצלו הראש של העץ הוא מעין מסה. קלוד לוריין לא צייר את התאורה, את השמש, כפי שזה נראה בכל עלה כמו מונה. אפשר להבין במה מונה מחדש. מונה מצייר את מה שהוא רואה באור השמש, כיצד השמש משנה את הצבעים והמרקם. אצל קלוד לוריין מבחינים מיד. וודאי שבאופן מעשי קלוד לוריין מצייר בשמן על בד. אך הוא נותן אשליה שהבד לא קיים, ושאנו מסתכלים על נוף שנשקף לנגד עינינו. הבד שקוף.
מונה מצייר את הנשים בגן בשונה מכפי שציירו גם בתחילת המאה ה- 19.
קונסטבל צייר בעיקר נוף, נוף פשוט של אנגליה. אפשר לראות את ההבדל בין העלווה של קונסטבל לשל מונה מאחר שמונה צייר חלק מהציור בחוץ וער למה שהוא רואה.
לאחר מכן, האמן קלוד מונה מצייר עם אמנים אימפרסיוניסטים אחרים את הסיין. מתרחצים בגרה נוייר. זהו כפר חקלאי על שפת הנהר שהפריזאים ביניהם מונה, נוסעים להתרחץ ולבלות בסוף השבוע. לא רק שהצבעים הם כמו שמונה צייר אותם. כשהאור חזק אנו לא מבחינים באיכות של החומר. באור חזק לא רואים היטב שזה עץ.
האור מטשטש את הטקסטורה, אז כאן אנו רואים שהסירות לא מבחינים בכך שהם עץ, זה נראה כתם חום מאחר שהשמש החזקה אוכלת את המראה שלו. שלוש שנים לאחר נשים בגן מונה משנה את הציור על פי התאורה במידה גדולה יותר. הנשים נראות כמו כתם שחור. אנו לא יודעים ממה הצריפים עשויים. אנו רחוקים מאוד מהציורים של אנגר שראינו בשיעור הקודם בהם הבחנו במאפייני כל פריט. אצל מונה הכל הופך לכתמים של צבע. זה לא חלק כמו אצל דויד או אנגר.
הם נסעו לאותו המקום וציירו את אותו הדבר. אצל שניהם לא מבחינים שהסירה עשויה מעץ. לא רואים את המרקם של העץ. אנו מבחינים במשהו חום שקורים לו סירה והדמויות הופכות לכתמים בגלל שהשמש מאירה עליהם. הצבע והמרקם הוא בהשפעת האור.
ההשפעה הנוספת היא של העיר.
רנואר מצייר את הפונט נף שזה ה”גשר החדש” בסיין בפריז. ומונה מצייר את תחנת הרכבת ששמה הוא סאן לזאר- לזאר הקדוש (תחנת הרכבת הראשונה במרכז פריז) ממנה נסעו לכפרים. אצל מונה הוא מצייר את ההשפעה של האור אך גם את השפעת החלל בכלל ואת השפעת הקיטור, כיצד נראים העצמים. המבנה כשנכנס הקטר ויוצא הקיטור.
במרכז יש אור חזק יותר ואז הצבעים, חלקו בהיר וחלקו כהה יותר בגלל שהחלק הימני של הקטר באור חזק יותר ואילו חלקו השמאלי יותר בצל. בציור הגשר, הדמויות לא ברורות. זה העיר תחת השמש, הראות איננה חדה.
העיר שוב בציור של מונה בשם שדרות הקפוסין. אחרי התרשמות השמש עולה ואחרי הגרנד נויר השדרה בעיר. מונה והידיד שלו עומדים במרפסת. חלק בצל וחלק באור. משחות המכחול רחבות. זהו לא רישום אלא עבודה עם המברשת והאור המרצד עובר ממקום למקום. ההמונים שעוברים ברחוב הם כתמים של צבע. מונה מביט אל הרחוב מלמעלה.
בעקבות הצילום, נדר היה צלם. אחד הצלמים הראשונים ויש לנו קריקטורה עליו. הוא על בלון פורח והוא מעל העיר. דומייה קורא לציור נדר מרים את הצילום (הוא אכן מורם) והוא גם מעלה את הצילום לדרגה של האמנות. התערוכה נעשתה בסטודיו של נדר, וכפי שנדר אכן צילם את פריז מלמעלה מהכדור הפורח, מונה מצייר את השדרה ממעקה המרפסת. את הנגלה לנגד עיניו וכאשר הוא עומד מלמעלה האנשים נראים כמו כתמים וכיוון שהם נעים הוא לא מצייר אותם ברורים.
אז ראינו שני נושאים. האחד היה בטבע, והעיר.
סקירה קצרה של ההיסטוריה של צרפת במאה ה- 19:
אנחנו יודעים שהייתה מהפיכה בסוף המאה ה- 18 ואז נפוליאון ממליך את עצמו למלך, אבל נפוליאון מוגלה. אחרי המהפיכה, הורגים את המלכים ומייסדים את הרפובליקה הראשונה אבל נפוליאון מכריז על עצמו כאימפריה ומלך בן 1804-14 כשנפוליאון מגורש חוזר בית המלוכה של צרפת (בורבון) ויש שני מלכים לואי ה- 18 שמת מוות טבעי ואחריו עלה לשלטון שארל ה- 10 הוא מלך 6 שנים ואז הצרפתים מאסו בו- הם לא רצו אותו יותר ואז הייתה מהפכת יולי בשנת 1830. הציור הידוע ביותר של המהפכה.
לאחר מהפכת יולי עולה לשלטון לואי פיליפ שהוא גם ממשפחת המלוכה והוא מולך עד 1848 . אחרי 18 שנים, נמאס לצרפתים מלואי פיליפ אז יש עוד מהפכה, של פברואר. נגמר בית המלוכה ומכריזים על הרפובליקה השנייה. הנשיא של הרפובליקה הוא אחיין של נפוליאון. אבל הוא היה נשיא עד סוף 1851 (3 שנים) הוא היה צריך ללכת מפני שלפי החוקה הוא לא יכל להיות נשיא יותר מ- 3 שנים. זה לא מצא חן בעיניו אז הוא פיזר את בית הנבחרים והמליך עצמו. מאז שמו נפוליאון ה- 3 . הוא החזיר את המלוכה.
יש מהפכות רבות, אנשים יוצאים לרחובות אך הדברים לא משתנים. המפעל הגדול של נפוליאון ה- 3: שר המשטרה שלו היה הברון האוסמן, הוא ממנה את הברון האוסמן לשנות את פני העיר. כל פריז עד המחצית השנייה של המאה ה- 19 הייתה רחובות צרים, מתעקלים, חצרות. המסחר היה בתוך החצר, לא על פני הרחוב. החנויות היו בתוך החצרות. לואי נפוליאון מחליט להוריד את כל הבניינים, להוציא בגדה המערבית את כל העניים שסתם מלכלכים ובמקום כל הרחובות המתפתלים עם הבתים הישנים, לסלול שדרה ארוכה שעוברת לאורך פריז (חלק אחד נקרה שדרת קפוסין) ולבנות לאורך השדרות בניינים חדשים. כולם זהים- 5 קומות. קומת הקרקע על פני המדרכה, חנויות. ומעליהן 4-5 קומות ועליית גג. כל הבניינים באותו צבע- חום עוכרה, ועליית הגג באפור (בשביל המשרתות) ושדרה רחבה.
החנויות אם כן הן לא יותר חבויות בחצרות מעופשות אלא חנויות מרווחות לאורך הרחוב. ושדרה רחבה עם כביש רחב. ואז אפשר לשוטט ברחוב. השדרות הרחבות מאפשרות שליטה על הנעשה. ב- 1848 בזמן המהפכות המפגינים יכלו להתחבא בחצרות, לעקור את האבנים ולצבא היה קשה להתקדם ברחובות פתלתלים וצרים. בשדרה הרחבה ניתן להעביר שוטרים רכובים על סוס ולפזר את ההפגנה. לואי נפוליאון לוקח שליטה על העיר. זהו שלטון מאוד סמכותי ויש הגבלה של חירויות הפרט. אך הוא נותן חירות של מסחר וצריכה. זוהי חברת הצריכה הראשונה. אז השינוי הוא מאוד משמעותי.
אנו רואים אנשים משוטטים ברחוב, מדרכה רחבה, יכול להיות בה המון רב. שוב מונה משקיף מלמעלה. הבתים החדשים מופיעים לאורך השדרה. האור המרצד בעצים על הבניינים הוא שווה ערך לאנשים הנעים. הטכניקה של מונה היא לא בלי משמעות מפני שהטכניקה של נקודות צבע קטנות, של ריצוד, של כתמים הוא שווה ערך להמון שעובר, למוביליות החדשה. אפשרות התנועה בשני מישורים. אבל גם אפשרות התנועה המוביליות המעמדית- אפשר לעלות במעמד. המוביליות המעמדית או למעשה סוף הקיבעון המעמדי כפי שראינו באולימפיה של מאנה. באולימפיה איננו יודעים את מעמדה. המסחר פורח. באותו זמן ההתחלה של החנויות הגדולות. חברת הצריכה הראשונה כשבונים חנות בשל לה בון מרקה (פירוש שם החנות- עסקה טובה)- בית כל-בו שנפתח כחנות קטנה ב- 1838 והוא גדל ב- 1850 והורחב שוב ב 1920 . מכל מקום אנו מבינים שמה שחשוב זה הכסף. האנשים בציור של מונה הם צרכנים, הם צורכים. ומונה בטכניקה של הציור ובנושא הוא מצייר את הבורגני החדש, את בן העיר החדש של מרכז העיר שממנה גורשו העניים. החופש של הפרט לצרוך כשלאמיתתו של דבר בכל הרבדים האחרים של החיים הוא תחת פיקוח מתמיד.
האמן קלוד מונה שותף לשמחה הזאת של מוביליות חברתית באמצעות האמנות, הוא הגיע ממעמד נמוך.
מכיוון שהציור אינו יותר על טקסט אלא קונסטרוקציה של ציור, הנושא איננו חשוב. וודאי לא במקרה של הציורים האלה של מונה. הוא יכול לצייר ערימות שחת שוב ושוב. הוא מצייר את ערימות השחת בשעות שונות של היום. מונה רוצה לבחון כיצד אנחנו רואים את העולם, כיצד העין הפיזיולוגית שלנו רואות דבר מה אחר שונה במקצת בבוקר ובצהריים. השמש נופלת באופן אחר, היא חזקה יותר חזקה פחות האור בוהק יותר בוהק פחות ואז ההבחנה שלנו שונה באותו הדבר. הוא בוחן את היחסים בין התאורה לבין הצבע והחומר. הצבעים השונים שחפצים מקבלים בגלל תאורה כזאת או אחרת. כמו כן במזג אוויר שונה
האמן קלוד מונה צייר בעונות שונות את השתנות האור. כמו שהוא מצייר את ערימות השחת הוא מצייר עצים:
בשנת 1891 מונה צייר עצי צפצפה, שוב בעונות שונות. כדי לראות את היחסים השונים בין אור וצבע.
בשנת 1894 צייר את קתדרלת רואן. שוב, בשקיעה. בבוקר. אנו לא מבחינים באבנים- השמש אוכלת את החומר.
יש תמונות נוספות של הקתדרלה במזג אוויר שונה, שעות שונות. האמן קלוד מונה מומחה לאותם יחסים.
מוצרי אמנות מומלצים
-
ספר מבוא לעולם האמנות “פיסול, ציור, רישום ולא רק”
- ₪70
- בחר אפשרויות למוצר זה יש מספר סוגים. ניתן לבחור את האפשרויות בעמוד המוצר