האמן פייר-אוגוסט רנואר (1841-1919), צייר אימפרסיוניסטי באמנות המודרנית. רנואר חוקר את הפרטים בדומה למאפייני המצלמה, פוקוס על אובייקט וטשטוש הרקע. קראו עוד
האמן פייר-אוגוסט רנואר יחד עם אמנים איפרסיוניסטים אחרים מציירים את הסיין. מתרחצים בגרה נוייר. זהו כפר חקלאי על שפת הנהר שהפריזאים ביניהם רנואר, נוסעים להתרחץ ולבלות בסוף השבוע. לא רק שהצבעים הם כמו שרנואר צייר אותם. כשהאור חזק אנו לא מבחינים באיכות של החומר. באור חזק לא רואים היטב שזה עץ. האור מטשטש את הטקסטורה, אז כאן אנו רואים שהסירות לא מבחינים בכך שהם עץ, זה נראה כתם חום מאחר שהשמש החזקה אוכלת את המראה שלו.
הם נסעו לאותו המקום וציירו את אותו הדבר. אצל שניהם לא מבחינים שהסירה עשויה מעץ. לא רואים את המרקם של העץ. אנו מבחינים במשהו חום שקורים לו סירה והדמויות הופכות לכתמים בגלל שהשמש מאירה עליהם. הצבע והמרקם הוא בהשפעת האור.
ההשפעה הנוספת היא של העיר.
רנואר מצייר את הפונט נף שזה ה”גשר החדש” בסיין בפריז. ומונה מצייר את תחנת הרכבת ששמה הוא סאן לזאר- לזאר הקדוש (תחנת הרכבת הראשונה במרכז פריז) ממנה נסעו לכפרים. אצל מונה הוא מצייר את ההשפעה של האור אך גם את השפעת החלל בכלל ואת השפעת הקיטור, כיצד נראים העצמים. המבנה כשנכנס הקטר ויוצא הקיטור.
במרכז יש אור חזק יותר ואז הצבעים, חלקו בהיר וחלקו כהה יותר בגלל שהחלק הימני של הקטר באור חזק יותר ואילו חלקו השמאלי יותר בצל. בציור הגשר, הדמויות לא ברורות. זה העיר תחת השמש, הראות איננה חדה.
נעזוב את העיר ונראה את הנושא המקיש (מבחינת המשמעות) אך מעט שונה.
שני ציורים של האמן פייר-אוגוסט רנואר מאותה השנה. בנדנדה בעיקר כחול ואילו בציור של קפה המסעדה (שבו ניתן גם לרקוד) הכובעים צהובים. ב- 1876 רנואר מצייר את הריצוד של האור. השמלה של הגברת על הנדנדה רואים את הצללים שהשמש לא נופלת בצורה שווה. המעיל שלו נראה כאילו יש עליו עובש בגלל הכתמים הלבנים שנמצאים בכל הסביבה. במולאן דה לה גלט- מולן זה טוחנים וגלט זה מצה. הוא מצייר את הפנאי.
בשאטו שזה כפר לגדות הסיין. רואים את זה שהאימפרסיוניסטים יוצאים. רואים את ההבדל בצבע, עכשיו יש הרבה אדום, כתום, צהוב. זהו שינוי סגנוני שהאמן פייר-אוגוסט רנואר נדבק בו עד סוף חייו.
כל הדמויות מזוהות כחברים של רנואר. שעות הפנאי האלה הם של הבורגנות. עם חידוש פני העיר והתמורות במאה ה- 19 מתחילה ההגירה של כפריים לעיר. מתחיל טיפוס תעשייה והחיים משתנים לגמרי. בכפר השמחות הן של חתונה, כשאנשים נפגשים בחתונה מדובר במכרים. ואילו בבית הקפה הם זרים אחד לאחר. ישיבה בבית הקפה, נסיעה לכפרים אלו דברים שעולים כסף. הציירים האימפרסיוניסטים עם הטכניקה והצבעוניות שותפים, מקבלים, אין כאן ביקורת כלשהי. בציור של רנואר הוא מצייר אידיליה בין מעמדות שונים. הידידה של רנואר ורנואר עצמו היו ממשפחה ענייה מאוד. אבל מאחור עם כובע הצילינדר עומד אספן אמנות חשוב (הוא גם לבוש אחרת) מדבר עם צייר כלשהו. מי שמדבר איתם הוא הבן של בעל המסעדה. הוא מתאר חברותא של מעמדות שונים. כולם נהנים מאותו החופש לצרוך.
עדיין בתחום של שעות הפנאי ובילוי בשעות הפנאי של בעלי האמצעים. אנשים שיש להם תא משלהם-אנשים בעלי אמצעים. יושבת אישה לבושה יפה, מאחוריה גבר. הגבר מתבונן ולא סתם, יש לו משקפת והוא סוקר את כל האולם (מסתכל אילו חברים שלו הגיעו) גם האישה אוחזת המשקפת, היא על השולחן. אך היא אינה מסתכלת על שום דבר, היא בוהה. הנשים נתונות למבט עליהם מסתכלים. הן לא מסתכלות. עד תחילת המאה ה- 20 ברור שהצופה הוא גבר (השערוריה של אולימפיה היא יחסה אל הגבר).
רנואר גם כן מומחה לציור נשים. ביציאה הראשונה הנערה ברורה אך כל מה שמאחוריה, הגבר שלצידה, מטושטשים. גם בציור של כיכר קלישי האישה עומדת במישור הראשון והיא ברורה אך כל האחרים מטושטשים כמו בצילום. כשהעדשה מכוונת לנקודה אחת וממוקדת היטב, כל מה שלא ממוקד הופך מטושטש. הוא חוקר את הפרט.
מוצרי אמנות מומלצים
-
ספר מבוא לעולם האמנות “פיסול, ציור, רישום ולא רק”
- ₪70
- בחר אפשרויות למוצר זה יש מספר סוגים. ניתן לבחור את האפשרויות בעמוד המוצר